יום שישי, 10 באפריל 2009

פסח 2006: הקציצה האחרונה


"כצ'לה". מי אמר שהפרה משוגעת


"והאביב יבוא עם כל העשב" (צילום: BBC)



עשב מעוצב או עצב מעושיו?


המזלג ננעץ במעטפת השחומה והפריכה של הקציצה העסיסית, ושומן בשר טחון וחם נטף ממנה. איזו קציצה! עשירה בצנוברים ובפטרוזיליה, מתובלת היטב, טעמה היה משובח וניחוחה משכר. "קטיפתי ונימוח", כמו שמבקרי מסעדות אוהבים להגיד. ואז ידעתי: זו תהיה הקציצה האחרונה. והאביב יבוא עם כל העשב, תרתי משמע. פסח 2006. הפעם האחרונה שאכלתי בשר.

רקע: כרונולוגיה טראומטית

1998- מסעדת אלכסנדר, כפר סבא. השף הוגה את מנת הדגל שלו: "אוזני פיל בציר בקר". הסבר: כשנתח הבשר רקוב וצבעו ירוק עז, דופקים אותו כמו שניצל, עד שצורתו כצורת אוזן של פיל. כדי להאפיל עם הטעם הדוחה ועל הצחנה האיומה, בוזקים מעל הנתח רוטב סמיך המורכב מאבקות מרק שונות וממיני תבלינים פיקנטיים. התוצאה: אחרי שהלקוחות המרוצים ליקקו את האצבעות בעונג, קולות של אופנועים בהתנעה עולים מתאי השירותים של המסעדה. צוות המלצרים ומנהל הבר (אני. מישהו צריך לשמור על הוויסקי) מדיפים ריחות של גוויה.
1999- מעדניית כצל'ה, כפר סבא. בעל המקום (השמאלי בתמונה למעלה) היה (ועדיין) בעל תואר שני בפיסיקה, שהחליט שייעודו בחיים הוא להיות קצב. די היה במידע החשוב הזה כדי להדליק אצלי נורה אדומה, אבל משום מה הניצוץ היחיד שנדלק היה אותו זיק בעיניו של הבעלים, ששאל: "רוצה לראות איך מפצלחים ראש של פרה?". למרבה הצער, כאמור, האסימון נפל מאוחר מדי- לא לפני ששרפתי את נוצותיהן של מאות תרנגולות ששופדו לאחר כבוד בגריל, ולא לפני שעפה לי חתיכה נדיבה מהאצבע במכונת חיתוך הנקניקים. מה יש לומר, הייתי עובד נאמן בכל רמ"ז אבריי.
אם אני זוכר נכון, נקודת השבירה נרשמה לאחר שורה ארוכה של דייטים כושלים, כשבגרוע שבהם העניקה לי מישהי את הכינוי "הקצב המזמר" (באותה תקופה הוצאתי ספר שירים, שנמכרו לא רע ובמחיר הקרן- למי שהזמין עוף בגריל ואוסובוקו בוואקום).
2001- במהלך הכנת כתבה ל"זמן השרון" אני פוגש ברחוב את סיוון, לשעבר לקוחה מועדפת בכצל'ה, שאומרת: "אז אתה עכשיו עיתונאי? חחח. פעם קצב, תמיד קצב".
2003- אני נשלח למסעדת "ברוז'" בבנימינה כדי לסקר ארוחת גאלה של "מסדר אבירי הגריל", שחברים בו כל מיני מיליונרים נהנתנים אניני טעם, שמניפים יד בתנועה אנכית ונשבעים אמונים לפילה עגל חלב עסיסי (באותו הערב היה זה פילה איילים). אחד המארגנים התפאר בעדר האיילים שהפך מילוי לרביולי.

מאז עברתי כמה וכמה תהליכים מכוננים, עד שהבשילה ההחלטה הנ"ל.

האמת, לא קשה לי עם הצמחונות. למעשה, זו אחת ההחלטות הבודדות שקיבלתי שאני מצליח להתמיד בהן. מה שקשה זה ההתנצחות הבלתי פוסקת מול כל מי שמרשה לעצמו להטיל ספק בבחירה שלי, ובאמיתות האמונה והעקרונות שלי. לא אחת מצאתי עצמי מסנגר על ההחלטה, כמו הושמתי בספסל הנאשמים בגין אידיאולוגיה מפוקפקת.
עם הזמן למדתי גם אני להטיל ספק במניעיו המוסריים ובאמונותיו של כל מפקפק באשר הוא. זה הרי פשוט. אפשר למצוא סתירות בהתנהגות של כל אדם.
אני חושב שבשלוש השנים האחרונות שמעתי את כל פלאי הדמגוגיה. הואשמתי בצביעות (נכון, גם האוכל שאני אוכל רוסס מטפילים-וטפילים הם יצורים חיים, ונכון, אם יטפסו עלי באמצע הלילה עכבישים מסוכנים, כנראה שאשמיד אותם. וכן, אני קונה ברשת מזון שמוכרת בשר. נו, אז?). הואשמתי בצדקנות (ונניח שכן. מה רע בצדקנות מפעילה?) ובעיקר בהתנשאות. למה? על פי הטוענים כך, אני מסתובב בתחושה שאני יותר מוסרי מאחרים. שאני מנכס לעצמי איזושהי עליונות מוסרית.
שטות מוחלטת. אני לא מרגיש מוסרי יותר מאחרים. יותר מזה: בהחלט ייתכן שבתחומים אחרים היכולת המוסרית שלי נמוכה משל אחרים. אבל לא מדובר פה בתחרות מוסר. אני פשוט מרגיש שהמהלך שעשיתי הפך אותי לאדם מוסרי יותר ממה שאני הייתי בעבר. ובגלל שמדובר בצלחתי האישית, ואני גורס שאיש בצלחתו יחיה, אני גם מעדיף שלא להטיף/לשכנע אף אחד. לא מכניס את עצמי לפינה הזו בכלל. שכל אחד יאכל מה שטעים לו, מה שעושה לו טוב על החיך. זהו.
סביצ'ה אפרסק, מישהו? חציל בטעם כבד?

4 תגובות:

  1. מה קרה? המצות של פסח שיגעו לך את המוח?
    תהיה צמחוני ותהיה בריא... זה הכי חשוב
    עדי

    השבמחק
  2. דווקא עשית לי חשק לאיזה סטייק עסיסי :-)

    השבמחק
  3. סטייק עסיסי-רק ב"המקום של יגאל".
    גם יוצא יותר זול מוואלס עם סביח

    השבמחק
  4. האם שלושת בני שירם צמחונים הם?

    השבמחק