יום שני, 29 במאי 2017

פרג עדיף




הם נפגשו בשבעה של משפחת שפר. היה נראה לה מוזר שדווקא שם הוא בחר להיפגש. כנראה רצה שהאווירה תהיה יותר משוחררת. פחות כמו ראיון עבודה הדדי, כפי שקורה במרבית הדייטים.
"תזהי אותי לפי החיוך" אמר לה בטלפון, והילה חשבה שלא אמורה להיות בעיה לזהות, בהתחשב בנסיבות. הוא הקריא לה את הכתובת מהמודעה בעיתון, והוסיף ש"שבעה של אשכנזים זה קלאסי לדייט ראשון", ושתלבש "משהו קז’ואל".
רצתה לשאול אותו אם הוא תמיד הולך לדייטים אצל אנשים באבל, אבל היא חיכתה לפגישה, ורק שם שאלה. רמי חיכה שיתפזרו קצת האנשים מהשולחן עם הבורקסים, וענה שלפעמים, בחודשים בהם אין לו הרבה הכנסות.

"אבל אתה קואוצ’ר, אתה אמור להבין בלעשות כסף. או לפחות בלהסביר לאנשים איך"

"את ידעת שתשעים אחוז ממפיקי החתונות בישראל גרושים?"

"וואלה"

"משהו לשתות? מה את שותה? חם או קר?"

"לא משנה. חם"

רמי ניגש אל הבחור שישב בפינת הסלון ועלעל באיטיות באלבום תמונות.

"שלא תדעו עוד צער"

"עד הפעם הבאה"

"מה זאת אומרת?"

"מה זה ‘לא נדע’. ועוד איך נדע. כולנו נדע"

"אה..אוקיי. משתתף בצערכם, באמת. בא לך להכין לנו משהו לשתות? משהו חם?

"זה הגשה עצמית, אתה מוזמן להכין. מי אתה אגב?"

"אה, נעים מאוד", אמר רמי ושלף כרטיס ביקור, והניח אותו במרכז אלבום התמונות. 

"רמי, מאסטר של קואוצ’ינג…תתקשר אחרי השבעה, תביא את האחים. תשאל, אולי גם האימא תרצה להגיע"

רמי הסתובב והלך אל השולחן עם המי-חם וכוסות הפלסטיק. פעמיים נס, שניים סוכר.

"תגיד", אמרה לו אחרי לגימה הגונה מהקפה הרותח, "מה קורה כשאתה בא לדייט והבחורה לא מוצאת חן בעיניך? אתה משאיר אותה בשבעה והולך?

"לא, מה פתאום הולך. היום יש פייסבוק, רואים תמונות קודם, ככה אין פאלטות"

"אבל לפעמים יש כאלה ששמים תמונות ישנות".

"נכון, הייתה לי כזאת פעם"

"ומה עשית?"

"אמרתי לה שלא מתאים. ושתי דקות אחר כך כבר מצאתי מישהי חדשה"

"איפה, בשבעה?"

"כן. הסתובבתי, ראיתי מישהי חמודה, חיבקתי אותה, אמרתי משתתף בצערך"

"את הבת היתומה?

"לא, איזו מישהי מהעבודה של אחד האחים"

"ואמרת לה ‘משתתף בצערך’. וזה עבד".

"כן, את יודעת, כל אחד מחזיק איתו צער"

"תכל’ס"

הבחור שקודם לכן עיין באלבום התמונות ניגש אל רמי והחזיק במשענת הכיסא. הוא לא דיבר. ציפה שרמי יבין לבד. רמי חשב לעצמו שהוא צריך להיות טיפה יותר חברותי.

"אז תגיד, גבר, איך זה להיות יתום?"

"יש לך עשר שניות לקום וללכת".

"רגע.."

"אחת. שתיים. עשר"

הילה תפסה את היד של רמי ומשכה אותו מהכיסא. אמרה לבחור היתום "אני מתנצלת, לא ידעתי שהוא לא מכיר. אנחנו הולכים"

מחוץ לדלת ישבו מעשנים שעישנו. רמי היה נינוח, והוא ליטף את ידה של הילה.

"תרצי להיפגש שוב, לדייט שני? אני אקח אותך לשבעה של עיראקים, שם אוכלים ממש טוב. בשרים טובים, על האש."

תקשיב רמי, אתה בחור חמוד, באמת, אבל זה נראה לי קצת חולני להיפגש ככה בשבעה של אנשים".

"את אמרת חולני?"

"כן…קצת"

"אז לא חייבים שבעה אם לא מתאים לך. נלך למסעדה מכובדת"

"אני חושבת שלא. מצטערת"

רמי לחץ את ידה של הילה לחיצה חזקה, כמו שלימדו בקורס לקואוצ’רים מתקדמים, והמשיך לדרכו. הילה הדליקה סיגריה ובסיומה נכנסה שוב אל הבית. ניגשה אל הבחור האבל, ששוב עיין באלבום התמונות. מעביר לאט את הדפים.

"הי".

"מה? שכחת משהו?"

"תגיד, אני אוכל לבוא מחר? אתה לא תגרש אותי?"

"אני לא אגרש אותך. אנחנו פתוחים עד תשע וחצי"

"יופי! להביא משהו? אני ממש טובה בפשטידות"

"איזה?"

"ממ…פטריות ובצל…תרד ומוצרלה…חצילים…"

"תרד ומוצרלה נשמע טוב"

"יופי. תרד ומוצרלה. סגור"

"ועוגת שמרים אם בא לך"

"שוקולד או חלבה?"

"פרג עדיף"

"פרג. קבענו"



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה