יום שבת, 24 באוקטובר 2009

דם לעולם פוטוגני

לא לשכוח לתת קרדיט לצלם. טרטמן

שבועות ספורים לאחר שהאשים את התקשורת הצינית באחריות למותו של אחיו, שלח מיקי גולדנברג קומוניקט לאותה תקשורת, זו אשר לדבריו מתפרנסת מדם, עם כותרת בזו הלשון: "איך מיקי גולדנברג מתמודד עם מותו של אחיו, דודו טופז? (כמה שורות מטה, כדי לשמור על סקרנות:) - פותח את בית הספר למשחק "צוותא קמפוס" ".
אפשר להגיד הרבה דברים על התקשורת, והדברים שאמר גולדנברג בשעת צערו לא בהכרח מופרכים, אבל הדרך שבה האיש בחר לקדם את העסק החדש שלו, דוחה יותר מכל כתבה שפורסמה בעניין פרשת טופז. אדם שמשתמש במותו הטראגי של אחיו כדי לשלשל עוד כמה גרושים לכיס, הוא אדם בזוי.
מכתבים יחצ"ניים מסוג זה הינם דבר שבשגרה עבור עיתונאים, ולמרות זאת, אני עדיין מוצא עצמי מזועזע ומלא גועל מהדרכים הנלוזות בהן משתמשים אנשים כדי להתפרנס או להתפרסם.
השבוע התרחשה בצפון הארץ תאונת דרכים מחרידה, בה נהרגו שני אנשים ונפצעו תריסר. העיסוק התקשורתי המוגבר בתאונה נבע מכך שחלק מהפצועים הם שחקני תיאטרון "הקאמרי", שהיו בדרכם חזרה מהצגה. כמצופה מהתקשורת הישראלית הצהובה, השחקנים הפצועים זכו להבלטה, בעוד שפרטי שני ההרוגים הוצנעו במידה רבה. אך השיא נרשם מאחורי הקלעים: חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי מיהרה לנצל את ההזדמנות ולהפיק רווח פרסומי . בוקר למחרת התאונה, שיגרה זו הודעה לעיתונות, בזו הלשון ותחת הכותרת: ח"כ מיכאלי בביקור פצועי "הקאמרי" בביה"ח רמב"ם
ח"כ אנסטסיה מיכאלי: "הזדעזעתי לשמוע הבוקר על התאונה הקשה בה היו מעורבים חבריי מתיאטרון הקאמרי. ראשית אני שולחת איחולי החלמה חמים לכל הפצועים ולבני משפחותיהם, שודאי עוברים רגעים לא פשוטים, ותנחומים למשפחות שני ההרוגים.
חברתי הטובה הלנה ירלובה נמצאת כרגע בטיפול נמרץ ואני ממתינה לה מחוץ לחדרה בבית החולים ומחכה לשמוע את קולה ולראות אותה פוקחת עיניים.
תאונות הדרכים בארץ הפכו לצערי למכת מדינה והלילה שוב ראינו מקרה של אנשים תמימים, שחזרו מיום עבודה ארוך, משלמים מחיר יקר.
אותם שחקנים שחורשים מידי שבוע את כבישי הארץ במטרה לבדר את אזרחי המדינה, מהצפון ועד הדרום, חשופים כמו כולנו ואף יותר לסכנת הנסיעה בדרכים.
אני מאמינה וסומכת על הצוותים הרפואיים שיעשו כל שביכולתם לשקמם במהרה. אני שולחת חיבוק חם ואוהב לפצועים ולבני משפחותיהם".
בתמונות המצ"ב: ח"כ אנסטסיה מיכאלי והשחקנית הלנה ירלובה.
קרדיט תמונות: דוברות ח"כ מיכאלי
"

7 תגובות:

  1. יפה. גם אני קבלתי מייל מהדובר או היחצן או הפרסומאי של הנסטסיה. המחשבה הראשונה שלי שגם יצאה לפועל אבל בסופו של דבר לא נשלחה - היה לכתוב מייל עצבני וזועם על הפוטו אופורטיוניטי הדוחה הזה.
    אחר כך אמרתי לעצמי, יאללה חליק, הרי ממילא היא לא תבין על מה אני מדברת.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  4. הבעת זעזוע והזדהות מטרגדיה, אינה בהכרח ניסיון הפקת רווח. יש דברים קצתת יותר חמורים להתרעם עליהם. בוא לא נהיה קטנוניים.

    השבמחק
  5. פעם הבאה שראש ממשלה או פוליטיקאי מביע תנחומים גם תקרא לזה פרסום?

    השבמחק
  6. מסכים שיש דברים יותר חמורים להתרעם עליהם,
    ואני משתדל לרוב להתרעם.
    במקרה הספציפי הזה, מפריעה לי הצורה. אני חושב שאפשר להביע זעזוע, תנחומים והזדהות בדרך יותר אישית ופחות יחצנית,
    כזו שלא נראה שנעשתה לצורך קבלת אזכור ותמונה בעיתון. אצלי לפחות זה מעורר תחושת אי נוחות.

    השבמחק
  7. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק