יום רביעי, 29 ביולי 2009

רק רסק








עשר הערות ותהיות בעקבות המשדר המיוחד אתמול בערב בערוץ הראשון, שעסק ביחסי הון ושלטון, במעמד שידור הסרט "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל וסרט התגובה מטעם משפחת עופר ששודר אחריו, "העובדות דווקא כן חשובות"


1. לגבי סרט התגובה: איך לעזאזל שודר בערוץ ציבורי סרט שלא נשקלו לגביו טעמים אומנותיים, עיתונאיים ואיכותיים? והאם קיים ספק בכך שאם לא היה מדובר במשפחת עופר העשירה והמחוברת לעטיני השלטון, אף נשוא סרט שכזה, כמו "שיטת השקשוקה" לא היה זוכה לשדר סרט כתגובה?

2. לאחר הצפייה בסרטים התקיים דיון באולפן. הדיון נסב סביב מצבה הקשה של העיתונות, בעיקר זו החוקרת, ומנגד- כוחם הבלתי מוגבל כמעט, של בעלי הון בתקשורת.
על מצבה הקשה של העיתונות החוקרת ניתן ללמוד מהרכב הפאנל: אף לא עיתונאי חוקר אחד הוזמן אליו. בערוץ הראשון העדיפו דווקא את נוכחותו של עיתונאי מזן אחר: כזה שמצוי בקשרי חברות עם משפחת עופר ועם פוליטיקאים מושחתים. זהו ארי שביט מ"הארץ", שאחד מחבריו הקרובים ביותר הוא העבריין המורשע והח"כ לשעבר עומרי שרון. בנוסף לשביט, השתתפו בדיון העיתונאים מתי גולן ורינו צרור.

3. המרוויחים האמיתיים מהמשדר אמש היו הערוץ הראשון, עם רייטינג של 14.4 אחוזים, וחברת "יכין", שנתנה חסות למשדר ופרסמה את רוטב השקשוקה החדש שלה.
לפני המשדר, כדי שלא נשכח שבערוץ 1 מדובר, שודרה כתבה על מאכל השקשוקה: מניין בא, כיצד השתרש בתרבות הישראלית, ועוד פרטים מייגעים. לצורך הכתבה הארכאית והמיותרת הזו גייסו את השף חיים כהן ואת ד"ר אבשלום קור.

4. המפסידים: משפחת עופר. במשך שנים הם בחרו שלא להגיב לתקשורת (טעות כבירה, בהנחיית היחצ"ן רני רהב, שעשה קריירה ממתן שוחד לעיתונאים, אבל בניהול משברים אין לו מושג).
כעת, עם אסטרטגיה חדשה ולא פחות גרועה, הם משחקים לידיים של מיקי רוזנטל: תחילה, פעלו למניעת שידורו של הסרט בכל גופי השידור המסחריים, אחר כך הגישו תביעה משפטית נגד רוזנטל בסכום של 3.5 מיליון ₪ בגין הוצאת דיבה, ואתמול- סרט התדמית המטופש וההיסטרי שהפיקו, שלא תרם לתדמיתם מאום. האחים יכלו לעשות לעצמם שירות טוב אם רק היו בוחרים שלא להסתתר, ובאים הם עצמם לאולפן כדי להציג את אי הדיוקים והמניפולציות הרבות בסרטו הדמגוגי והפופוליסטי של מיקי רוזנטל.
סמי עופר הקים את "בית הספר סמי עופר לתקשורת". אולי כדאי שייכנס לאחד השיעורים.

5. אם רוזנטל היה פחות חוצפן, ולא מציג עצמו כעיתונאי חוקר ואמיץ, העשוי ללא חת- כזה שאין כדוגמתו בתקשורת הישראלית הפחדנית- בעוד שהוא עצמו לא חקר מאום, אלא נבר בארכיונים ושלה משם תחקירים חשובים של עיתונאים "פחדנים", הוא יכול היה לעשות שירות טוב לעיתונות הישראלית.

6. אם רוזנטל היה מתעסק פחות בעצמו ובהאדרת דמותו, ובמקום, נצמד לעובדות ולא מנסה להטעות את הצופים וליצור מניפולציות, הסרט גם היה יוצא אמין יותר, ועדיין, האחים עופר היו יוצאים כפי שהם: אנשי עסקים שהתעשרו גם בזכות יכולתם לספק את יצר תאוות הבצע של פוליטיקאים חמדנים ופקידים בכירים לשעבר במשרד האוצר, שהאינטרס הציבורי לא היה נר לרגליהם.

7. אם נושא איכות הסביבה ומניעת זיהומה באמת בנפשו של רוזנטל, לא היה נכון יותר מצדו לא לעשן בכל סצנה שנייה, ולפרסם חינם אין כסף יצרניות סיגריות?


8. "שיטת השקשוקה" מועמד לפרס אופיר (האוסקר הישראלי) על הסרט הדוקומנטארי הטוב ביותר לשנת 2009. יהיה זה 'בון טון' לבחור בו, ויהיה זה רע מאוד אם ייבחר. ההעדפה שלי: "הגלגול", אחד ההישגים הגדולים ביותר של הקולנוע הישראלי מאז ומעולם. ובכלל, הסרט "שיטת השקשוקה" אינו סרט דוקומנטארי. הוא סרט דו-כמו-מנטארי.
הערה כללית: ההבחנה בין סרט דוקומנטארי לסרט עלילתי אינה נכונה. כי הרי גם סרט דוקומנטארי הוא סרט עלילתי - יש בו עלילה ותסריט מכוון. דוקומנטארי הוא למעשה תת-ז'אנר של הסרט העלילתי.

9. הגדיל לעשות מבקר הטלוויזיה של "הארץ", ירון פריד, שהפעם (אחרי ההופעה של שביט אמש) היה זה תורו לבזות את מוסד העיתונות. כך הוא כותב הבוקר על רוזנטל (לא נגעתי): "...זכותו לטעות פה ושם בפרטים, לא לדייק, ועל אחת כמה וכמה לעשות מניפולציות, שלא לומר שקשוקה בעובדות, כפי שעשו לפניו טובי הדוקומנטריסטים הפופוליסטים (לא מילה גסה), כמו הלוחם הגדול בתאגידים, מייקל מור. משפחת עופר משוכנעת ש"עובדות" זה גלגל ההצלה שלה, אבל לא מבינה שלעובדות פנים רבות ולשקשוקה ריח אחד ויחיד, שגם תתרנים גמורים יכולים להריח, וסתימת נחיריים לא תועיל".
שקשוקה, עד כמה שזכור לי (משלשום) לא מדיפה ריח רע. לעומת זאת, קו המחשבה הלא עיתונאי והלא מוסרי של פריד, מריח כמו פגר.

10. על עובדות ועל פרספקטיבה נכונה, בתחקיר של איתי רום: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000449548

8 תגובות:

  1. מצויין.
    אחד המאמרים הטובים ביותר שקראתי על הנושא הזה.
    מסכימה עם כל אחד מהסעיפים ובעיקר אגב, עם ההגדרה שלך את הסרט הזה כ"כאילו דוקומנטרי". גם אני חושבת שאינו סרט טוב, מה שלא מפחית מחשיבותו והמלחמה על זכותו לעלות למודעות הציבור.

    השבמחק
  2. אסתי, תודה רבה!!!
    אני שמח שיש בינינו הסכמה גם בנושא הזה

    השבמחק
  3. אני מסכים איתך ברוב הדברים, אבל אני מעריך את העובדה שרוזנטל לקח על עצמו סיכון גדול ( לא בטוח שהוא היה מודע לתוצאות הסרט מלכתחילה ) בהתמודדות מול האחים עופר ( רק לי הם נראים כמו זוג מאפיונרים? ) ולכן מגיעות לו הביקורות הטובות.
    הטענה שלך שהתחקיר שלו הוא לא מספיק עמוק, או שבוצעה עבודה ע"פ השטח בלבד, לדעתי גם לארוז את העובדות ולהגיש אותן בכפית זה טוב וחשוב.

    השבמחק
  4. לא טענתי שהתחקיר של רוזנטל לא עמוק, או שטחי. טענתי שהוא בחלקו שקרי. הטענות שלי נוגעות למצגי השווא של רוזנטל: א. הצגה מסולפת ומניפולטיבית של נתונים, הטעיית הצופים במכוון.
    ב. מרמה וגניבת זכויות: רוזנטל מתהדר בנוצות לא לו: מציג תחקירים של עיתונאים אחרים כהישג שלו הוא, וכדי להוסיף חטא על פשע, מאשים את הקולגות שלו בפחדנות. שזה דבר שלא ייעשה.וזה מקומם ומרתיח. לארוז את העובדות ולהגיש זה טוב ויפה, כאשר מתקיימים שני תנאים: כשהעובדות נכונות ב-100 אחוז, וכשהזכויות של מי שביצעו את העבודה לא נגזלות מהם ע"י שרלטנים.

    השבמחק
  5. אם יורשה לי להגן על ירון פריד, אני חושב שהבנתי את כוונתו וזו היתה כוונתו:

    א. העובדות, יהיו אשר יהיו, ניתנות לפרשנות ולארגון בדרכים רבות, ולא בדרך אחת מחייבת ובלעדית שמשפחת עופר, במקרה הזה, טוענת כי יש לה מונופול עליה. ואכן ידוע שאנשים כמו מייקל מור, שקנו את עולמם בז'אנר הכמו-דוקומנטרי, עושים בעובדות כרצונם. זה לא בהכרח טוב או רע, אבל זו עובדה.

    ב. ריח השקשוקה הוא במובן המטאפורי כמובן. הכותב התכוון לומר שאיך שלא מציגים את הסיפור, הוא מסריח, והסרחון הזה הוא הדבר שצריך לבדוק. זה הכל.

    השבמחק
  6. נראה לי מתן שאתה עלית בעיקרון על כמה בעיות
    הפאנל היה גרוע
    סרט התגובה זו שערוריה
    מיקי לא ירד מספיק לעומק
    אבל לדעתי אתה לא מצוי מספיק בפרטים ולכן מעוות את המציאות-מיקי לא רק הסתכן-הוא הגיש באופן ברור את העינין של עיתונאי שמנסה לפרסם את הסיפור המהותי וניתקל בחומה
    הנה עוד תחקיר ,נראה אם תוכל למצוא בו חוסר עומק וכו

    השבמחק
  7. התחקיר מופיע כשלוחצים עלי(על השם שלי)

    השבמחק
  8. אייל.
    א. שוב, כמו שאמרתי-הטענות שלי לגבי רוזנטל אינן קשורות לעומק התחקיר. הן קשורות לחוסר המהימנות של הסרט ויוצרו. אני לא מעוות את המציאות. רוזנטל עיוות ושיקר, ואתה ויתר עדת מעריציו לא מסוגלים משום מה להיצמד לעובדות ולהודות שרוזנטל, בחלק לא קטן מהמקרים, רימה את הצופים.
    ב. ב"חומה" בה נתקל רוזנטל, ייתקל כל עיתונאי שיגיש לעורכים שלו כתבת תחקיר עם עובדות לא נכונות. שיקוליהם של הערוצי הטלוויזיה היו במקרה זה ענייניים, בדיוק כמו שעיתון רציני לא יפרסם כתבה שאינה מבוססת על עובדות (למרות שיש מקרים יוצאי דופן, למרבה הצער).
    ג. אקרא את התחקיר שלך במהלך סוף השבוע

    השבמחק