נולדתי שש שנים אחרי שסטנלי
קובריק ביים את הנחיתה על הירח, שש שנים אחרי פסטיבל וודסטוק, שנתיים אחרי מלחמת
יום הכיפורים. הייתי בן ארבע כשנולד השקל וכשג'ון לנון נרצח, אבל אז לא ידעתי מי זה, וגם ככה הייתי מאוהב בג'וזי כץ.
הייתי בן 15 כשמדינה
שלמה הדביקה ניילונים על חלונות, כמיגון מפני התקפה כימית וביולוגית מעיראק. התגייסתי
לצה"ל ביום שבו קורט קוביין התאבד, וכשהשתחררתי כבר המציאו את גוגל
(שבאמצעותו בין היתר גיליתי שבדיוק היום לפני 120 שנה התקיימה הקרנת הקולנוע
הראשונה בהיסטוריה, ושהערך הגימטרי של השם שלי לפי פסוקי התנ"ך זה "ויכל
מהתנבות ויבא הבמה" – מה שזה לא אומר).
הייתי בן 24 כשהעולם
כולו ניסה להתחסן מפני באג 2000, שבסוף הגיע והרג את הרומנטיקה. הייתי בן 25 כשצה"ל
יצא מלבנון, בן 31 כשצה"ל נכנס שוב, ובן 36 כשפרצה מחאת האוהלים ברוטשילד, ששיאה
היה בהופעה של הזמר ההוא ששוכב עם ילדות.
אני בן 40 ביום שבו בפעם
הראשונה (וכנראה לא האחרונה) ראש ממשלה בישראל נשלח לכלא, ביום שבו עומרי כספי
קולע שיא קריירה והופך רשמית לכוכב NBA. אני בן 40 בשבוע שבו מקום
העבודה שלי קורס, בשבוע שבו מאיר טפירו בן ה-40 קולע סל בשניה האחרונה ומנצח את
הפועל תל אביב.
אני בן 40 ויש לי יותר
חלומות מאשר היו לי בגיל 30. חלק כבר התחלתי להגשים. חלק לא אספיק, ואני בסבבה עם
זה, כי אין מי שימכור לי עוד שנים. אני בן 40 ואני מתחיל לחבב את הבנאדם הזה,
שמביט בי מהמראה המאובקת שבכניסה לבית. אני מחייך לעברו ותוהה האם ייתכן שאחרי 40
שנה, סופסוף התרגלתי אליו? בהחלט יכול להיות שהתשובה היא חיובית.
המשפט הכי מוצלח בפוסט הזה: אני בן 40 ויש לי יותר חלומות מאשר היו לי בגיל 30. כל זמן שיש גם חלומות ולא רק זכרונות, סימן שאתה בסדר (וצעיר). מזל טוב! :)
השבמחקתודה רבה :-)
השבמחקמתן אתה איש יקר. כ"כ נהנית לקרוא את כל מה שאתה כותב/ תמשיך לתת לנו את הזווית שלך על היקום המוזר הזה, להרחיב את הפרספקטיבה... חיבוקים ועשור מוצלח עד מאוד:)
השבמחקהיי כרמית, תודה! בהחלט עודדת אותי להמשיך! שולח חיבוק גדול בחזרה :-)
השבמחק