הנטייה שלנו היא לחשוב שברגע שחוק עבר בכנסת, זהו, הוא הופך ״חקוק בסלע" ואי אפשר לגעת בו. אבל המשפט הישראלי (וההיגיון הבריא) אומרים אחרת.
בואו ניקח את חוק הנבצרות. בג"ץ יכול לקבוע שהחוק בטל, או להצביע על העובדה שהוא מעולם לא היה תקף חוקית - כי הוא נחוקק מתוך רמאות וניסיון להונות את המערכת.
הנאום של נתניהו אתמול, שבו הוא הפעיל לחץ חסר תקדים על הנשיא הרצוג שייתן לו חנינה, הוא "ראיית הזהב" לכך שהחוק הזה נתפר אך ורק כדי שנתניהו יוכל לעשות ככל העולה על רוחו כדי להימלט מהמשפט שלו.
אי אפשר להשתמש בכוח של הכנסת כדי לחוקק חוקי יסוד שהם בעצם מתנה אישית לפוליטיקאי. ובג"ץ כבר קבע שהחוק הזה נגוע בפרסונליות, ולכן דחה את התחולה שלו לכנסת הבאה.
נתניהו בונה על זה שאחרי הבחירות החוק ייכנס לתוקף והוא יהיה חסין. אלא שהסקרים מראים שלא מובטח לו שהוא ינצח בבחירות, ולכן יש לו אינטרס למשוך זמן, אולי אפילו "לייצר" מצבי חירום ביטחוניים כדי לדחות בחירות.
על היועמ"שית להבהיר לנתניהו ולשרי הממשלה שאי אפשר לקנות חסינות דרך חקיקה פרסונלית. הגיע הזמן להוציא את הנבצרות מהכוח אל הפועל, לפני שיהיה מאוחר מדי.
כיצד ניתן לבטל רטרואקטיבית את חוק
הנבצרות? תיאורטית זה אפשרי, אבל זה ידרוש
מבג"ץ להתגייס במשנה מרץ לטובת האינטרס הציבורי.
תקדים משפטי הוא תמיד עניין מסובך, אבל במקרה
הזה לפחות הטענה היא פשוטה: שחוק פסול הוא כמו פרי רקוב – גם אם נשים פרי רקוב
במקרר ונוציא אותו בעוד שנתיים, הוא עדיין יהיה רקוב.
ובג"ץ כבר קבע שהחוק הזה הוא פרסונלי.
הפרסונליות לא נעלמה עם הזמן – זה הרי אותו נתניהו, ואלו הן אותן הנסיבות, ועל כן
זהו "חוק שנולד בחטא", וככזה הוא בטל מעיקרו.
כך שאם יתברר שהדחייה לכנסת הבאה הייתה רק
תרגיל כדי להכשיר חוק פסול, עתירה ציבורית תוכל לעזור לבג"ץ להחליט שהוא מבטל
את החוק לחלוטין. סביר שבג"ץ לא יקרא לזה "ביטול רטרואקטיבי", אלא
"ביטול התחולה הנדחית" (כלומר:
ביטול הדחייה למראית עין).






