הנטייה הציבורית היא לחשוב שברגע שחוק עבר בכנסת, זהו, הוא הופך ״חקוק בסלע" ואי אפשר לגעת בו. אבל המשפט הישראלי (וההיגיון הבריא) אומרים אחרת.
בואו ניקח את חוק הנבצרות. חוק הנבצרות
הוא תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שנועד להסדיר את התנאים והפרוצדורה
להכרזה על ראש ממשלה כמי שאינו יכול למלא את תפקידו. התיקון קובע כי נבצרות תוכרז אך
ורק בשל אי-כשירות פיזית או נפשית, ובכך מונע את האפשרות להוציא ראש ממשלה לנבצרות
מטעם משפטי (כמו בשל ניגוד עניינים או הליכים פליליים).
בג"ץ קבע כי החוק נחקק מתוך מניעים
פרסונליים מובהקים – כלומר, הוא נועד לשרת את עניינו האישי של ראש הממשלה בנימין
נתניהו באותה עת, במטרה למנוע את האפשרות להוצאתו לנבצרות על רקע הפרת הסדר ניגוד
העניינים שלו. השופטים ציינו כי חוקי יסוד אמורים להיות כלליים וצופי פני עתיד,
ולא "נתפרים" למידותיו של אדם ספציפי.
כדי לפתור את הפגם הפרסונלי מבלי לבטל את
החוק לחלוטין, בג"ץ פסק (ברוב של 6 מול 5) על דחיית כניסתו של החוק לתוקף
("דחיית התחולה"). המשמעות היא שהחוק לא חל על הכנסת הנוכחית, אלא ייכנס לתוקף רק עם תחילת כהונתה של הכנסת הבאה (ה-26). כך נוצר
"מסך בערות" – החוק יחול על ראש הממשלה הבא, מבלי שנדע מראש מי הוא יהיה. מה יקרה אם נתניהו ייבחר שוב?
נתניהו בונה על זה שאחרי הבחירות החוק
ייכנס לתוקף והוא יהיה חסין. אלא שהסקרים מראים שלא מובטח לו שהוא ינצח בבחירות,
ולכן יש לו אינטרס למשוך זמן, אולי אפילו "לייצר" מצבי חירום ביטחוניים
כדי לדחות בחירות.
הנאום של נתניהו אתמול, שבו הוא הפעיל לחץ
חסר תקדים על הנשיא הרצוג שייתן לו חנינה, הוא "ראיית הזהב" לכך שהחוק
הזה נתפר אך ורק כדי שנתניהו יוכל לעשות ככל העולה על רוחו כדי להימלט מהמשפט שלו.
בג"ץ יכול לקבוע שהחוק בטל, או
להצביע על העובדה שהוא מעולם לא היה תקף חוקית - כי הוא נחוקק מתוך רמאות וניסיון
להונות את המערכת.
אי אפשר להשתמש בכוח של הכנסת כדי לחוקק
חוקי יסוד שהם בעצם מתנה אישית לפוליטיקאי. ובג"ץ כבר קבע שהחוק הזה נגוע
בפרסונליות, ולכן דחה את התחולה שלו לכנסת הבאה.
על היועמ"שית להבהיר לנתניהו ולשרי
הממשלה שאי אפשר לקנות חסינות דרך חקיקה פרסונלית. הגיע הזמן להוציא את הנבצרות
מהכוח אל הפועל, לפני שיהיה מאוחר מדי.
חוק רקוב, כפרי רקוב
כיצד בפועל ניתן לבטל רטרואקטיבית את חוק
הנבצרות? תיאורטית זה אפשרי, אבל זה ידרוש
מבג"ץ להתגייס במשנה מרץ לטובת האינטרס הציבורי.
תקדים משפטי הוא תמיד עניין מסובך, אבל
במקרה הזה לפחות הטענה היא פשוטה: שחוק פסול הוא כמו פרי רקוב – גם אם נשים פרי
רקוב במקרר ונוציא אותו בעוד שנתיים, הוא עדיין יהיה רקוב.
ובג"ץ כבר קבע שהחוק הזה הוא פרסונלי.
הפרסונליות לא נעלמת עם הזמן – זה הרי אותו נתניהו, ואלו הן אותן הנסיבות, ועל כן
זהו "חוק שנולד בחטא", וככזה הוא בטל מעיקרו.
כך שאם יתברר (שוקינג) שהדחייה לכנסת הבאה
הייתה רק תרגיל כדי להכשיר חוק פסול, עתירה ציבורית תוכל לעזור לבג"ץ להחליט
שהוא מבטל את החוק לחלוטין. סביר שבג"ץ לא יקרא לזה "ביטול
רטרואקטיבי", אלא יוכל לקרוא לזה "ביטול התחולה הנדחית" (כלומר: ביטול הדחייה למראית עין).






