לפני שאנחנו רצים לכתוב את הסרט או את הסדרה שלנו, כדאי שנשאל את עצמנו שאלות לגבי הזהות של הדמויות שלנו – בעיקר זו של הדמות הראשית:
*האם בתחילת התסריט הזהות של הדמות כבר
מעוצבת?
*האם הדמות חוותה, חווה, או עתידה לחוות משבר
זהות?
*מה עלול לערער את הזהות של הדמות?
*מה עלול לגרום לה למשבר זהות?
אבל עוד לפני כן, כדאי להתעכב על מושג הזהות. אנחנו משתמשים בו ביומיום, וכביכול יודעים היטב את משמעותו, אבל ההגדרה שלו איננה פשוטה – היא לא הייתה פשוטה גם עבור אותם פסיכולוגים וסוציולוגים שחקרו אותה (בראשם הפסיכולוג היהודי-אמריקני אריק אריקסון). אני סבור שהסיבה לכך טמונה בפער שבין האפיון העצמי של אדם לבין בחירותיו והתנהגותו, ומאמר זה עוסק בכך בהרחבה.
ההגדרה הרווחת היא ש'זהות'
הינה סך האמונות שלנו כלפי עצמנו, וכי הזהות מהווה את הבסיס לאופן שבו אנחנו חושבים
על עצמנו - התפישה העצמית שלנו: כיצד אנחנו תופשים את מקומנו בחברה, את משמעות
חיינו, את כישורי החיים שלנו, ואת הערכים והעקרונות שלנו.
אפשר כמובן לאמץ פרשנות שונה, או לפרש זאת אחרת. אני מעדיף להגדיר זהות כתחושה הכרתית עמוקה, המושפעת מהיחס המוטה שלנו כלפי מרכיבים אובייקטיביים וסובייקטיביים
בדמותנו. הכוונה ב'יחס מוטה' היא בכך שהזהות מתעצבת בהתאם למשקל השיקוף
החיצוני – דהיינו: הסביבה, בין אם באופן מודע ובין אם לאו.
לפיכך, במידה ונבחר לאמץ פרשנות זו, נוכל
לדבוק בהגדרה כי 'זהות' הינה תחושת אופי המשמשת לנו כמצפן אישיותי.
ייתכן ויהיו שיטענו כי בהגדרה זו מובלעת
סברה, לפיה תהליך של עיצוב זהות לעולם לא נשלם. על כך אענה, שאם וכאשר אדרש לכך, אתוודה
כי יש בכך לא מעט מן הצדק.
עיצוב זהות על-פי המודל
בניסיון לפשט את ההגדרה ולפרוט את
היבטיה, בחנתי את סוגיית הזהות באמצעות מודל שניסחתי. המודל, המונה ארבעה מרכיבי זהות,
מאפשר בחינה מקפה של הקשרים שבין אותם מרכיבים, והוא משמש ככלי עבורי לאפיון ועיצוב
זהותן של דמויות בתסריט.
על-פי המודל שאני מציע, על מנת ליצור
דמות שזהותה מעוצבת כהלכה, בראש ובראשונה יש לפרוט את תכונותיה וקורותיה בהתאם למרכיבים שלהלן:
מרכיבי זהות אובייקטיביים
*רקע ונסיבות
*מקורות ערך חיצוניים (מקצוע, מעמד,
מקום מגורים, מצב משפחתי, קהילה, וכו')
מרכיבי זהות סובייקטיביים
*תפיסה עצמית והערכה עצמית
*מקורות ערך פנימיים (שליליים או
חיוביים)
אף שתהליכי גיבוש ועיצוב זהות הם בחלקם לא מודעים, הניסיון הפרסונלי לבחון את הזהות הוא בהווייתו תהליך מודע. רבים מאתנו מייחסים משקל רב - לעתים אף מכריע - לרקע ולנסיבות חיינו, או למקורות הערך החיצוניים, כעוגנים להגדרת הזהות העצמית. בעוד שהיאחזות זו נדמית לעתים כבלתי נמנעת, היא עשויה להתברר כחרב פיפיות – היות ומקורות ערך חיצוניים עלולים להתגלות כשרירותיים, או במקרה הפחות טוב - כזמניים. לכן, כאשר קיים איזון לא בריא בין המרכיבים הללו, הזהות עלולה להתערער ביתר קלות. וזה מסביר, על קצה המזלג, את הפער שהוזכר בפתח המאמר.
הנקודה החיובית היא, שגם כאשר משבר זהות נחווה ככורח המציאות, אין זו בבחינת דרך ללא מוצא – שהרי זהות אינה מתעצבת מעצמה. לעתים משבר זהות מהווה עבורנו הזדמנות לבחון על בסיס אילו יסודות עיצבנו את הזהות שלנו, ומדוע הנחנו את אותם יסודות. הסתכלות זו עשויה לקרב אותנו להבנה שאין לנו שליטה על מה שאינו תלוי אך ורק בנו. הבנה זו היא בעיניי קריטית. היא מעמתת אותנו עם אמיתות החיים המודחקות, והלכה למעשה, מכינה אותנו להכיר באחריות שלנו על חיינו, ופועל יוצא מכך, להוביל אותנו לעיצוב מחודש של הזהות.
הגדיר זאת היטב ד"ר נתנאל ברנדן
בספרו "הערכה עצמית – המדריך להערכה עצמית ובנייתה" (הוצאת כרתא, 1996):
"הכרה באחריות האישית שלנו היא הכרה בכך שאף אחד לא אמור להציל אותנו מעצמנו.
הרי אף אחד אחר לא יעשה את העבודה שלנו במקומנו. אף אחד לא יעשה סדר בחיים שלנו,
אף אחד לא יבנה את הכבוד העצמי שלנו".
אחריות אישית מתאפשרת כאשר קיים איזון בריא בין מרכיבי הזהות. איזון בריא בין מרכיבי הזהות ייווצר בזכות ההכרה בחשיבותם של מקורות ערך פנימיים חיוביים, כמו אותנטיות, מודעות, יכולת התבוננות פנימית, יושרה, יציבות מוסרית, וקבלה עצמית, שהיא ערך מקיף הכולל היבטים של תפיסת האדם את עצמו, לרבות היכולת שלנו לקבל את ה'לבד' שלנו.
כמו האדם, כך גם הדמות שעל המסך: הבחירות
של הדמות אינן אוסף מקרי של התנהגויות. הן תוצר של מערך הציפיות של הדמות מעצמה,
המעוגנות בערכים ובעקרונות הספציפיים לה, כשם שהן תוצר של הערכתה העצמית.
אנחנו רואים זאת תכופות בסרטים ובסדרות,
היות שכמעט כל סרט או סדרה עוסקים במשבר זהות - בניסיון המטלטל, המתמשך, לצמצם את
הסתירה הפנימית, ולחתור לזהות בריאה.
"שאיפת הנפש לאזן ולחבר את ניגודיה
ולהגיע לזהות עצמית אחת, מתקיימת בסרטי תרפיה רבים שבהם הגיבור עובר מסע שייעודו
לחבר את ניגודי נפשו המפוצלת (...) המגמה לחבר בין ניגודי הנפש קיימת בכל תהליכי
התרפיה וכך אפשר לראותה גם בקולנוע" (רות נצר, "הקולנוע מטפל בנו",
הוצאת רסלינג, 2013).
פעמים רבות קונפליקט קיומי (מרכזי) בסרט
או בסדרה הנו משבר זהות שמעצב זהות, שכן מעמד ההכרעה בקונפליקט הוא רגע האמת: השלב
שבו הדמות מגלה מה היא באמת צריכה: קבלת החלטה מוסרית אשר נובעת מתוך ההכרה
הפנימית, האותנטית, לעשות את הבחירה הנכונה.
כך שגם אם הדמות חושבת שהיא יודעת מי היא (כשם שהיא חושבת שהיא יודעת מי היא לא), הבחירות שלה ישקפו עבור הצופה מי היא באמת.
תרגיל 1 – ניסוח מאפיין (לענות בשם הדמות)
*מי אני?
*מה המטרות שלי? לאן אני חותר/ת?
*מה אני אוהב/ת בעצמי ועם מה קשה לי?
*מה מקומי בחברה? איך אני מסתדר/ת עם אחרים?
*מה מקומי במשפחה?
*מהם העקרונות שלי?
*מהם תחומי העניין שלי?
*על מה אני גאה בעצמי?
תרגיל 2 – משבר זהות
לפניכם שלושה סרטים בהם הדמות הראשית מתמודדת עם
משבר זהות. נסו לנחש מהו משבר הזהות בכל סרט:
גאולה (התמונה בראש הפוסט היא מתוך הטריילר של
הסרט)
https://www.youtube.com/watch?v=BWd0IpDNQ0I
הפרעה בקצב הלב
https://www.youtube.com/watch?v=6zdvKq_B8jU
סיפורים שאנחנו מספרים
https://www.youtube.com/watch?v=1RzsWbMn_7g&feature=emb_title
