יום שני, 20 באפריל 2020

שלושה שירים לפני שהעצב (ועוד אחד על בדיעבד)


*

בא הערב, בא העצב
גון אפרפר בשמי שנים חסרות
אור פנס הרחוב מתפזר
על השביל הלא נכון

מה הטעם בסימני דרך
הדרכים לכאן חסומות
שערי חומותיי ננעלו
חומותיי הבקועות


*

האביר השחור על הסוס הפחדן
זורע מחשבות בשדה חרוש סבל
חוזר על צעדיו מבלי להותיר עקבות
לוחש לעצמו: זהו מעשה חסד

בשריון קשקשים הוא חסין עכבות
לבו הנחלש ספוג מרקחת פלא
האביר השחור מטפח תקוות
חש כמי שדוהר על גבו של חד קרן

אך הסוס הפחדן נמשך ללהבות
והוא דוהר אל תוך האש כאחוז פרא
ללא כל חשש וללא חרטות
האביר השחור הופך לאבן


*

את חסרה לי
בתקופות שונות
לפני שהכרנו
לפני שלמדתי להיות
פרא מרוסן
לפני שלמדתי
איפוק מהו

הייתי חוזר איתך
בספירה לאחור
לתחילת האלף
ואולי אז ניצל

הייתי חוזר לשם איתך
כי יותר מכל
את חסרה לי עכשיו

*

השיר שהיה שלנו
כשהייתי
כלומר
כשלא הייתי ער בהרדמה מלאה
השיר הזה
לא עומד במבחן הזמן

מאידך
כל שיר הוא פרי בדידות
וכל בדידות היא הד של שיר
כך שאולי


יום שני, 13 באפריל 2020

קונפליקט מרכזי - הרחבת ערך (מאמר מתעדכן)


קונפליקט מרכזי הוא רגע מכריע שאין ממנו חזרה. הצורך של הדמות נבלם בהכרח לבחור בחירה מוסרית (כוח חוסם של צורך). הרגע הזה הוא שיאו של המסע הרגשי של הדמות. 
רגע השיא של הסרט: הדמות הראשית ניצבת בפני בחירה קשה ומחייבת. מה היא עושה? למה היא עושה מה שהיא עושה? למה היא בוחרת כפי שהיא בוחרת?

במאמרים האחרונים שכתבתי שהתייחסו לקונפליקט המרכזי, תיארתי את שלב פתרון הקונפליקט, שבו צורך לא מודע (מה שהדמות באמת צריכה) הופך למודע (גילוי עצמי). אך לא התייחסתי לסוגיית הדיאלוג הפנימי: איך הדמות מבינה שזה מה שהיא באמת צריכה? מה מפיל סופית את האסימון? וכשהאסימון נופל, איך נוצרת בקרבה ההחלטה להוציא מהכוח אל הפועל את ההבנה הזו? במילים אחרות, מה עובר לדמות בראש? כיצד היא מקבלת את ההחלטה? 

כיצד באמת מתקבלת החלטה? מהו אותו גורם פנימי שהופך את מה שאנחנו צריכים אך מונעים מעצמנו, או מונעים מעצמנו את האפשרות להבין אותו, לגלוי עבורנו?
במילים אחרות, מה מתרחש באותו תהליך מחשבתי שאנחנו עוברים כשאנחנו מצמצמים את הפער בין הלא מודע למודע?
איזו פעולת חשיבה מתבצעת הגורמת לשינוי שהוא פעמים רבות שינוי תודעתי?
פרויד כתב בזמנו על הטיה רגשית – מעבר ממצב "תת הכרתי (לא מודע) למצב "טרום הכרתי" (טרום מודע), וכמוהו גם בתו (ממשיכתו, המוכשרת לא פחות) אנה פרויד, שעסקה בכך רבות ("האגו ומנגנוני ההגנה"), וכמוה רבים מממשיכי דרכו של אביה, אך בזמנו, כשקראתי וחקרתי, לא קיבלתי תשובה שסיפקה אותי.
גם הספרות המקצועית המאוחרת יותר (פסיכולוגיה של מצבי לחץ) לא הובילה אותי לפתרון מספק, אבל אני מוכרח להודות שקראתי מעט מאוד (אולי כי ההתייחסות לקונפליקט כאל תהליך סדרתי סתר במידה מסוימת את הנחת היסוד שלי).   
דווקא בספרות שאחרי פסטינגר (1964) מצאתי ביטויים לתהליך פתרון הקונפליקט בהיבט של מנגנוני חשיבה.
בספרו הנהדר של אדוארד דה בונו, "שישה כובעי חשיבה", שהוא בעיניי אחד הספרים החשובים שנכתבו אי פעם (ארחיב לגביו בהמשך), ובספר "תהליך קבלת החלטות" (1980) של אירוינג ל. ג'ניס וליאון מאן, שחקרו ומצאו בין היתר כי לפני פתרון הקונפליקט מתרחשת במוח פעילות של האדרה – בין אם האדרת המעשה, בין אם האדרה עצמית בזכות עשיית המעשה, ובין אם האדרה לפני הכרעה (לדידם, יכולה לבוא גם כניתוק זמני מהמציאות - ציפייה לא סבירה לתגמול שלאחר מעשה). מבלי לבקש את רשותם, אני מרשה לעצמי להציע סוג נוסף של האדרה: האדרת האפשרות המוסרית. זו גם התשובה שלי לשאלה של התהליך המחשבתי: שמה שמעורר את החתירה לעבר המודע הוא אמת המידה המוסרית – אשר עליה נשען הקונפליקט המרכזי.  

*אני מרגיש שאני רק בתחילתה של התעמקות במחשבה (ובטח בניסוח) על אופני קבלת החלטות בסיטואציות קיצוניות, על כן המאמר הקצר הזה הוא על תקן מאמר מתעדכן.