אני תכף חוגג
יומולדת ואני כבר מתרגש, כי בכל זאת – יומולדת 49 זה משהו שחוגגים רק פעם אחת
בחיים. אני מבסוט שזה ככה, כיוון שאת מקומה של ההתרגשות תופסת בדרך כלל כלכלת נפש. השנה, לשמחתי, משהו בי נפתח.
ועדיין, מבחינת
ההסתכלות שלי על הדברים, יום הולדת, בהיותו ציון דרך של תנועת החיים, הוא מעמד של
השתנות. כך שגם השנה התעורר בי הצורך לשקוע בהרהורים ולנסות לחלץ תובנות. כמו למשל: שאני כבר לא צעיר מדי בשביל להיות
אבא. או למשל, שקמטים זה כיף. לא צריך להתעסק איתם, לא צריך לגעת בהם - הם פשוט
גדלים ומתרבים לבד. ממש גן-עדן לעצלנים, אם חושבים על זה.
השנה, נוסף על
יום ההולדת, אני מציין שנתיים בלי סיגריות - אחרי כמעט 30 שנים בהן עישנתי כשתי
חפיסות סיגריות ביום. כששואלים אותי, אני תמיד אומר שאחד הדברים שהכי משמחים אותי
בעקבות הפסקת העישון הוא שאני כבר לא מאפר בכוסות.
*
פאקינג 49.
האמת, יש משהו בלהיות זקן. יש פחות סכנות מכפי שנדמה. על הכביש, למשל. מישהו חותך
אותך, ואתה מקבל את זה. פשוט נותן לו. יאללה, שייהנה. לפני עשר שנים היית מאחל לו סופשבוע
מפנק עם השדים של השאול, או סתם מפנטז על לחנוק אותו. עכשיו אתה במן ווייב של נהג
אוטובוס בפנסיה. אומר לעצמך ש"אני, ממרום שנותיי, אני מחנך, אני עושה מודלינג
לעולם. רוצה לעקוף – שיעקוף. כמעט שובר לי מראה? אני עושה סימן עם היד לתודה".
"יופי
טמון בשכחה המוחלטת של הצופה והנצפה", אמר פעם קרישנמורטי, ואני בוחר לאמץ. מזכיר
לעצמי שהמשימה שלנו בחיים היא לטפח את חלקת האדמה הרגשית שלנו.
*
תובנה אחרת, שבזכותה
השלתי
מעלי בשנה החולפת למעלה מ-24 קילו, היא שבקלוריות, בדומה לכמעט כל דבר בחיים (לרבות
שנות חיים), האיכות חשובה יותר מהכמות. אמנם אף פעם לא מזיק לספור קלוריות, אבל עדיף
להזין את הגוף במזון טעים ובריא, גם אם הוא נחשב למשמין (כמו אבוקדו אחד ביום, או לחילופין
חופן צנוברים, או גם וגם), ולחשוב מחשבות טובות. את העניין הזה של המחשבות לקחתי ממשנתו
של נזיר בודהיסטי, שאמר שמזון טהור מוביל למחשבות טהורות. הוא גם ממליץ לנקות את
השירותים בבית פעמיים ביום, כי כך לתפיסתו מתנקה התודעה. לזה, האמת, קצת פחות
התחברתי
