יום שישי, 6 בדצמבר 2019

הפחד לדמיין עד הסוף





אנחנו לא מדברים מספיק עם הדמויות שלנו. כשאני כותב "אנחנו", אני מתכוון גם אלי, כי אני מתקשה לתחזק קשרים עם הדמויות שלי לאורך זמן. עכשיו אני עומד לקראת הגשה לקרן הקולנוע הישראלי, אז יוצא שאני יותר מתעניין. אתמול, למשל, לקחתי את הדמות הראשית לשיחה, לא לפני ששאלתי אותה בנימוס אם זה זמן טוב לדבר, וכמובן שהתנצלתי על זה שלא הייתי כל כך בקשר בזמן האחרון. היא מכירה אותי, בכל זאת – כבר שלוש שנים שאני כותב את התסריט הזה, כך שהיא יודעת שאני נוטה להיות מרוכז בעצמי ושאין סיבה להיעלב. וגם אם יש סיבה להיעלב, אז מה? להיעלב אפשר תמיד אחר כך. אז כן, שוחחנו, וזה עזר.

*
אם הפסקה הזו נשמעת ביזארית, זה אומר אחד משלושה דברים: 1. הקורא או הקוראת אינם אנשים כותבים. 2. הקורא או הקוראת הם אנשים כותבים, אבל לא חשבו מעולם על האפשרות הזו, של לנהל דיאלוג עם דמות בדיונית. 3. הקוראים, שהם אנשים כותבים, חשבו על האפשרות הזו, אבל חששו לבצע אותה מסיבות שונות ולא רלוונטיות, כמו למשל הפחד מפני דחייה.

הפחד מלדמיין עד הסוף ולנהל דיאלוג עם דמות בדיונית, הוא הפחד שיחשבו שאנחנו משוגעים, או שאנחנו בעצמנו נחשוב שהשתגענו. הפחד הזה הוא חסם יצירתי, והוא אחד הגורמים לכך שתסריט שנכתב מגיע לשלב שבו הוא תקוע.
בדרך כלל התסריט תקוע כי יש בעיה עם הדמות - היא לא מעוצבת עד הסוף. בשביל שדמות תהיה מעוצבת עד הסוף, צריך להתייחס אליה כאל ישות ממשית.
הצעה שלי – קחו את הדמות לשיחה, דברו איתה פתוח, ובין היתר תשאלו אותה את השאלות הבאות:

*איך היא חושבת שהחיים שלה נראים כרגע?

*עם מי היא מרגישה בטוחה מספיק בשביל לפרוק את אשר על לבה?

*האם מה שהיא רוצה זה גם מה שהיא צריכה? (בדרך כלל אלו שני דברים שונים)

*מה היא רוצה ומה היא צריכה?

*מה היא מסתירה מהעולם?

השאלות הללו חשובות משלוש סיבות. האחת, בשביל לזהות את הצרכים האמיתיים של הדמות - לנסות ולהבין מה נחוץ לה כדי להתגבר על המכשולים ולהשיג את מטרתה. הסיבה השניה היא לבדוק האם המטרה איננה המכשול.
סיבה שלישית: ניתוח התסריט. אני תמיד אומר שעדיף לפתח את הדמות לעומק לפני שכותבים את התסריט, אבל בהנחה שלא עשיתם זאת, דיאלוג עם הדמויות יסייע לכם ולכן בכל שלב בו תבחרו לנתח את התסריט. אז הנה חמש משימות מעשיות לניתוח תסריט:

*לזהות את המטרות של הדמויות בכל סצנה – מה הרצון של כל דמות, מה הצורך שלה, האם זהו צורך אותנטי או כוזב (או כוזב אבל אותנטי).

*לבחון האם המטרה של הדמות בסצנה (בכל סצנה) משרתת את מטרת העל שלה

*לשאול את עצמכם את מה ששאלתם קודם את הדמות: האם מה שהדמות רוצה הוא גם מה שהדמות צריכה? (אגב, זו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כל יום, בלי קשר לכתיבה)

*לזהות מכשולים פנימיים וחיצוניים

*לזכור להיות אנושיים כלפי הדמויות (מה שמזכיר, התמונה למעלה היא מתוך הסרט "הסטודנט")

*
אם שיחה עם הדמויות היא לא אופציה עבורכם, ואתם תקועים עם התסריט ומרגישים שהדמיון שלכם שובק, סביר להניח שהוא לא באמת שובק. הוא פשוט מסורס.

בעיניי, מי שאומר לעצמו משהו כמו "מה עכשיו לדבר עם דמות דמיונית? מה אני, צ'יילד?", צריך לעשות עם עצמו בדק בית מקצועי. זה אולי נשמע חריף, אבל זה לא. מי שלא מתייחס לדמויות שלו כאל ישויות ממשיות, צריך לשאול את עצמו מאיזה מקום אמנותי הוא פועל. אם שחקן שנכנס לדמות חודשיים לפני הצילומים נחשב למקצוען, איך זה שתסריטאי לא רואה את הנחיצות שבדבר? ואם שחקן נדרש להיכנס לדמות, אז על אחת כמה וכמה התסריטאי. 


*

המאמר לקוח ממערך השיעור של הסדנה לפיתוח דמויות, ועכשיו זה זמן מעולה להירשם. נותרו מספר מקומות בסדנה בהוד השרון (תיפתח ב-1 בינואר)
ובסדנה בתל אביב (תיפתח ב-6 בינואר)

צרו קשר ונדבר,

מתן שירם

טל  054-6377965
דואל shiramatan@gmail.com
מוזמנים לבקר גם באתר www.shirams.com
#בעוד חודש מתחילים



אין תגובות:

פרסום תגובה