כמעט כל דבר בחיינו הקצרים הוא דיגיטלי.
תעודות זהות ודרכונים ביומטריים, ארנקים אלקטרוניים, תשלומים מאובטחים באתרי הממשלה.
מה לא דיגיטלי? הצבעות בבחירות. בשביל זה חייבים פתקים, ומעטפות, קלפיות מקרטון, וספירות
ידניות - תחילה לקראת חצות בכל קלפי, ואחר
כך הפתקים מועברים בארגזים ממקום למקום, להיספר שוב בהיכלי ענק, על ידי מאות רבות
של אנשים - הכל ידני, כמובן, הכל לוקח שעות ארוכות.
כאילו עדיין לא המציאו את טלפון החוגה ואת
הפקסימיליה, את מכשיר הרדיו ואת המיקרוגל של שבת. רטרו.
לפעמים מתברר שהיו ששמו שני פתקים במעטפה,
וצריך לבדוק שוב, ובזמן הזה עוד קלפיות נשלחות לאולמות ענק, ומתברר לפעמים שכמה
מתים התעוררו לתחייה לכבוד יום הבוחר, או שביישובים מסוימים קרה נס וכל היישוב
הצביע פה אחד – כולל אלו שכבר לא גרים בארץ (אבל לראייה - עדיין פטריוטים).
אז למה דווקא בבחירות אנחנו – ה"סטרט-אפ
ניישן" – לא דיגיטליים?
אפשר להעלות על הדעת לפחות שלוש סיבות
עיקריות:
האחת – הגנה על זכויות המיעוט של הנפטרים.
מעבר להצבעה דיגיטלית ישלול מהם את זכות הבחירה, ויקטע מסורת ארוכת שנים של
התעוררות לחיים לכבוד יום הבוחר.
סיבה שנייה, העניין הבעייתי הזה של טביעת
אצבע. מה רוצים, שפעילי מפלגות (ליכוד, אבל לא רק) יאספו אצבעות משומרות בחומץ? אתם
יודעים באיזו לוגיסטיקה מדובר?
סיבה שלישית: האופוזיציה. אפשר לשאול את
נציגי האופוזיציה, למה לדעתם זה לא אפשרי, העניין הדיגיטלי. שהרי אם זה היה אפשרי,
הם לבטח היו קופצים על ההזדמנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה