מהות
*שינוי פנימי הוא המהות של הסיפור הקולנועי.
*הדמות הראשית בסיפור לעולם נמצאת בהוויה
של הימנעות – בכניעה לפחד העמוק, שעומקו כעומק הקונפליקט הקיומי הלא פתור שלה.
*כאשר הדמות הופכת מודעת לפחד העמוק
שלה, הלא מודע שלה מתחיל להשתוקק לשינוי
*הכרעה בקונפליקט הקיומי בהכרח מהווה הזדמנות
למהפכה אישית (חיובית או שלילית).
*להכיר את הדמות בסיפור שלנו ולהבין
אותה – אלו שני דברים שונים.
*האופי של הדמות הוא כמו מגנט המושך את
האירועים החיצוניים
*דמות חסומה היא זו אשר חוסמת את עצמה
*אנחנו, הכותבים את הדמות, לעולם נהיה
פחות אמיצים ממנה. לטוב או לרע, ההתנהגות של הדמות מהווה את הפורקן האפשרי שלנו
זהות
*הרבה אנשים רוצים להשתנות, אבל רבים
מהם ככל הנראה לא מכירים את הדרכים לעבור שינוי. הבנת המהות של הכתיבה התסריטאית עשויה
להתוות דרך אפשרית בתהליך
*כתיבה תסריטאית הופכת את ההתבוננות
הפנימית לאמצעי ריפוי מעשי.
*לא נוכל להגשים את עצמנו ככותבים, מבלי
לחוות התבוננות עצמית אינטימית.
*תסריטאים שהם אמנים בנפשם, ישמחו בסיום
העבודה על התסריט וירגישו כמי שסיימו לכתוב יצירה אמנותית. תסריטאים שאינם כאלה,
עשויים להרגיש כמי שלא יצרו דבר.
בתמונה – לוקיישן שעושה חשק לכתוב לו
סרט (קפה החלוצים, ראש פינה)
