כשהאמת מתגנבת מהפריפריה של התודעה אל מרכזה

 

דבר ידוע הוא, שאחת הטקטיקות של ראש הממשלה נתניהו להלך קסם על בני שיחו, היא לומר בטון שקט שהוא יודע דברים שאיש מלבדו אינו יודע ולא אמור לדעת. להבהיר כי אלו סודות השמורים לאישיות יוצאת דופן. דברים חשאיים עד כדי כך, שמתמצא בהם רק מי שנמצא שנים רבות בראש המערכת – ולא סתם בראש המערכת, אלא בתפקיד ראש ממשלה שהוא רמה בפני עצמה - "ליגה אחרת", כפי שהכריז על עצמו זה מכבר.

בעשותו כך, נתניהו נוטע את הרושם כי בהיותו "ליגה אחרת", הדברים החשאיים שהוא יודע, והמסקנות הייחודיות להן הגיע במחשבתו הנשגבה, אלו כשלעצמם מהווים יתרון מול כל אויב. הטקטיקה הזו הרשימה רבות לאורך השנים – החל במעריציו רפי השכל, מהסוג שמאכלס את אולפני ערוץ 14 משני צדדיו, ועד למנהיגים פוליטיים שונים, שבחרו לא לעשות עניין משלושה כתבי אישום ומהרס ממסדי ומדיני מתמשך. מעניין מה הם חושבים עכשיו, בשעות בהן הם לבד עם עצמם, בחושך. מפתה לחשוב כי חלקם עושים בדק בית. ייתכן שהם שואלים את עצמם כיצד סונוורו, ומה זה אומר עליהם, כמי שראו בנתניהו מנהיג בעל שיעור קומה? שהרי כושר השיפוט שלהם לקוי גם אם ראו בו מנהיג בעל אמות מידה סבירות. 

אם היה מולם מנהיג בעל אמות מידה סבירות, הוא היה מתמסר למטרות להן המידע הסודי נועד: שיקוף מציאות אובייקטיבית - תמונת מצב אותה ניתן להעריך בכלים מקצועיים, רציונליים, תבוניים, על מנת להוביל לקבלת החלטות שקולה ורצינית. אם נתניהו היה מכיר במטרות הללו, ובמקביל מתרברב ב'רכוש' החשאי המצוי בידיו, לא היה נגרם שום אסון. 

אלא שהמניעים האישיים של נתניהו, הנאשם בפלילים, כלל לא מאפשרים לו לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית. כפי הנראה, פה טמון שורש הבעיה - נתניהו ורעייתו אינם מוכנים לקבל מציאות שאינה נוחה להם, ולכן, החלטה שהייתה עשויה למנוע את אסון הנורא שפקד אותנו בשביעי באוקטובר, לא התקבלה.

המציאות הפוליטית העגומה, שהיא תולדה של הניסיון של נתניהו לחמוק מהגורל הצפוי לו במשפט הפלילי התלוי נגדו, מלמדת כי ההחלטה היחידה המתבקשת - למנוע סכנה ממשית לביטחונה של מדינת ישראל - כלל לא הייתה יכולה להתקבל. הפיטורים הזמניים של שר הביטחון יואב גלנט מהווים ראייה לכך. אלו אמנם בוטלו בשל לחץ ציבורי, אך הספיקו להיצרב בתודעתם של הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ, וראש המוסד. היה ברור להם אז, כמו גם היום, כי במידה ולא ימעלו בתפקידם, סביר שלא יישארו בתפקידם.  

אין הכוונה לטעון שהנ"ל מעלו בתפקידם באופן אקטיבי ומודע, אבל טבעי להניח שכאשר חרב הפיטורים מרחפת סביב הצוואר, האמת שמתגנבת מהפריפריה של התודעה אל מרכזה, ממהרת לעשות את הדרך ההפוכה. 

אין ספק שהם כולם מתחרטים על התנהגותם הפחדנית. כולם - למעט נתניהו, שממשיך להרחיק עצמו מהאירוע. הם לכל הפחות לקחו אחריות. אמנם נטילת אחריות חסרת נימוק - הם, מן הסתם, לא יודו כי הסיבה שמילאו את פיהם מים הייתה הפחד לאבד את משרותיהם הבכירות, אבל הזמן שיחלוף לבטח יחשוף את האמת המצמררת. 

לראות את נתניהו הפחדן בורח מאחריות, זה בהחלט מחזה. הוא מתנהג כאילו שבעשרים השנים האחרונות הוא היה בגלות בסיביר. איכשהו על הישראלים זה עובד, זה מצליח לו. הוא מכיר היטב את נפשותיהם, יודע היטב עד כמה בקלות הם מרדימים את מצפונם. הוא כאן בשביל להישאר, ואנחנו - אם יתמזל מזלנו, לא נחווה חורבן בזמן הקרוב. בכל יום שעובר, קל לנו יותר להסתגל למציאות הזו.