בביתי שבמרכז
הארץ, החלונות מרושתים בסורגי ברזל. לי זה נראה טבעי, אבל ספק אם בראשו של מי מהתושבים בעוטף עזה, עברה המחשבה לקבע סורגים על החלונות. זה הרי נוגד את הקונספט - התרסה מפני הפחד, כמתבקש מאנשים אשר חיים למען מטרות נעלות.
דווקא אותם נתניהו
הפך לברווזים במטווח, וכעת הוא מסרב לקחת אחריות על כך. מנער מעליו כל בדל של אשמה
כשהוא נתלה בתירוץ לפיו הוא לא עודכן. כאילו מה, מה רוצים ממנו? מאיפה הוא אמור
לנחש שתושבי עוטף עזה חיים מזה עשרות שנים בסכנה מתמדת?
גם בפן המדיני
– אזרחי. איפה האחריות? איך ייתכן שבזמן מלחמה חברי הממשלה נוטשים את הציבור
לגורלו? אין לזה תקדים, אבל כמו שזה נראה - הממשלה סיימה את תפקידה.
*הכתבים והפרשנים שמראיינים את שופריו של נתניהו צריכים לשאול שאלה אחת: "איך הוא מסביר את חוסר הרצינות הזה? האם ככה מתנהג אדם רציני?"
*שר האוצר
בצלאל סמוטריץ' יכול לחסוך עוד כסף למגזרים שהוא מעוניין לממן, אם יקים כבר עכשיו גם
את ועדת החקירה של המלחמה הבאה. שתיים במחיר של אחד. הרי המסקנות יהיו אותן
המסקנות: השמאל אשם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה