עצוב לי מאוד שוויתרנו ככה על חיי החטופים, עוד אפילו לפני שנודע מספרם. מה יהיה עם המתמטיקה העלובה והאכזרית של ספירת הגולגלות? כל כך בקלות להגיד שמשאירים את הדיון עליהם לסוף המלחמה. כמו ספרים בעסקת קונסיגנציה. מה זה הנירמול הזה של הוויתור על החיים שלהם, איך זה עובר חלק? לבי עם משפחותיהם, שנאלצו לשמוע על כך בתקשורת.
אם הייתי רונן צור, יועץ התקשורת שמייצג אותם, הייתי פותח עכשיו בקמפיין ציבורי ענק לשחרורם המיידי של כל אסירי החמאס והג'יהאד בתמורה לשחרור מיידי של כל החטופים השבויים.
אני לא מקנא ברונן צור, הוא כנראה כבר הבין את גודל האסון, ואת תפקידו כקברן.
אני מבין שבאולפנים יושבים גנרלים וזכרי אלפא למיניהם, שמפמפמים סיסמאות של הרג, שרוצים להשטיח את עזה. הם חלק מהטרגדיה וצריך לעצור את המחשבות על נקמה. בואו נתחיל לדאוג לחיים ולא למוות. המוות לא יברח, את זה כולנו כבר יודעים. צריך לצעוק את זה - לא מוותרים על השבויים. לא נכנסים לעזה לפני שמחזירים את השבויים. אסור להשלים עם הוויתור עליהם, אסור לנו לקבל את השרירותיות של נירמול הוויתור. לא מפקירים אותם פעמיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה