יום שלישי, 24 באוקטובר 2023

הסיגר והשמפניה של שש אחרי המלחמה

 


כותרת עיתון הארץ מערב יום כיפור האחרון וטורי הדעה שנלוו לה, הדהדו ביתר שאת את הכתובת שהייתה על הקיר כבר זמן רב למדי: מחדל מלחמת יום הכיפורים הבא קרוב – והוא ממש רובץ על פתחנו.

כנראה שבלשכת ראש הממשלה נתניהו, כמו גם בלשכת ראש המוסד וראש השב"כ, לא קוראים "הארץ". חבל. כמי שהצליחו לפספס גם את מלחמת ששת הימים, גם את מלחמת יום הכיפורים, גם את האינתיפאדה הראשונה וגם את זו השניה, כדאי היה לשב"כ ולמוסד להשקיע את מאמציהם הכבירים במשאב זמין העומד לרשותם, זה שאינו דורש תקציבי עתק: מנוי לעיתון הארץ. עוד לא מאוחר, אגב. אם רוצים להתייעל ולחסוך, אפשר לעשות מנוי דיגיטלי ללא מוסף דה מארקר. או מנוי רק לסוף השבוע. עדיין, יש בכך כדי להרחיב את הפרספקטיבה – או להשלים את חלקי התמונה החסרה (במקרה הטוב).

אגב, עיתון הארץ הוא זה שחזה את רצח רבין, שבועיים לפני שהתרחש (מאמר של אריה כספי ז"ל). חבל שגם אז, בלשכת ראש המוסד ובלשכת ראש השב"כ לא מצאו זמן לקרוא. אולי היו עסוקים בשושו, בפסאדה.

לזכותם של ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד בהווה, ייאמר שהם לקחו אחריות והודו בכך שהם זרקו זין ענק על תושבי עוטף עזה – או, כפי שהגדירה זאת היטב ובעדינות החטופה המשוחררת יוכבד ליפשיץ: "היינו השעיר לעזאזאל של השלטון. הפקירו אותנו". מה לגבי ראש הממשלה נתניהו? עדיין ממשיך לזרוק זין. שבועיים וחצי לאחר האסון הכבד, והוא? כנראה שהוא מחכה לסיגר ולשמפניה של שש אחרי המלחמה.

*

אחרי שבועיים וחצי בשבי החמאס, יוכבד ליפשיץ בת ה-85 משתחררת אל הריסות חייה והריסות ביתה - ללא בעלה שנותר ברצועת עזה, ומספרת לתקשורת את האמת: המחבלים התייחסו אליה יפה.
האם האמת חשובה? תלוי את מי שואלים. מבחינת העיתונאים, היחצנים, והפרשנים המזדעקים באולפנים, האמת הזו היא לא פחות מאשר "פיגוע הסברתי" - כאילו שמדובר במחדל המתקרב בגודלו לזה שהתחולל בבוקר שבת ה-7 באוקטובר.
איך הגענו למצב שבו אנשי תקשורת מנוסים מאבדים את היכולת לתת אמון בכוונותיה של אישה מבוגרת, חבולה נפשית ופיזית, שזה עתה שוחררה מהשבי - ואף על פי כן התעקשה לומר למצלמות בביטחון את מה שהיה בעיניה חשוב לומר?
אם כבר מדברים על פיגוע, נעשה פיגוע למושג 'אמת'.

יש אנשים, ואני מרשה לעצמי להאמין שליפשיץ נמנית עליהם, שה'אמת' היא ערך חשוב מבחינתם - שהרי מהי האמת אם לא אבן יסוד ביחסים שבין אדם לסביבתו? להבדיל, בשביל אנשים מסוגו של ראש הממשלה נתניהו, אמירת אמת נתפשת כחולשה. בחייהם של אנשים כמו נתניהו, את מקומה של האמת תופסים החשדנות, ההונאה, השוחד, הספין.
האם התרבות שנוצרה בצלמו של נתניהו, זו שעיצבה את הרוח הביביסטית (לרבות מיצג תפאורת הגדר בגבול עם עזה, אך עוד הרבה לפני), השתרשה עד כדי כך שהיא מעוורת גם עיתונאים ופרשנים מן השורה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה