*תסריטאות
היא אמנות הנפש. זה אומר שהרגשות שלנו הם כלי העבודה שלנו. לא תמיד פשוט להתחבר
אליהם.
*לפעמים,
הסיפור הראשוני הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו - הוא לא הסיפור שבשבילו התיישבנו
לכתוב.
*הקונפליקט המרכזי
תמיד ייקח אותנו לסיפור האמיתי.
*הדרך לגילוי
עצמי עוברת בנתיב הקונפליקט המרכזי.
*הזרה מאפשרת
לנו להגדיל את המרחב האישי
*כשאנחנו לא
נותנים תוקף לרגשות שלנו ולא מעבדים כהלכה את הרגשות שלנו, אנחנו למעשה לא יודעים
איפה אנחנו מתחילים ואיפה אנחנו נגמרים. אותו דבר בתסריט.
*בתסריט שבו
הדמות מהווה מעין מורה דרך עבור התסריטאי/ת, הדרך אחת היא: לחתור תחת הניסיון לחזור
לדפוסים המוכרים (כמו גם תחת הניסיון לשחזר דפוסים).
*אנטגוניסט
פנימי - האנטגוניסט המשמעותי ביותר הוא זה הפנימי. הוא חי ופועל בתוכנו. זה מסביר
מדוע הבעיות שלנו עם הסביבה נובעות בראש ובראשונה מהבעיות שלנו עם עצמנו.
*רצון –
פנטזיה של הנפש. צורך – הכרח המציאות
*רצון –
שליטה מדומה. צורך – שחרור מכבלי הרצון
הפוסט מוקדש
למשתתפי הסדנאות שלי בעבר ובהווה
התמונה היא
מהסט של "שלום חומוס אהבה". קצת התקבבתי מאז, אבל שואף לחזור למידות
האלה, כמו גם לפוסט-פרודקשן.
קרדיט צילום:
אלה ברייר
